בבורמה על המים
יותר מ-500 מפגינים כולל ילדים רצח הטטמדאו, הצבא של מיאנמר, מחודש פברואר ועד היום, מאז שיצאו הבורמזים לרחובות, להפגין נגד הצבא, ששלל מהם חופש יחסי ועצר את המנהיגה הנערצת אונג סן סו צ'י.
לא ממש חופש היה להם עד כה לאזרחי מיאנמר.
הצבא שלכאורה קבל את תוצאות הבחירות ב-2015 עדיין שמר על זכויות היתר שלו ועל הייצוג של הנושאים החשובים ביותר בפרלמנט, אבל קצת הותר הרסן.
בבחירות האחרונות בנובמבר 2020, נצחונה המוחלט של אונג סן סו צ'י היה לצנינים בעיני הצבא ואיים עליו. המנהיגה ועוד שוחרי חופש ממפלגת ה NLD נעצרו ולא בפעם הראשונה.
בתגובה, יצא ההמון לרחובות.
בד בבד עם הירי במפגינים נעצרו אלפים. רבים עונו ועדיין מעונים. אין חדש תחת השמש של מינאמר. מי שירצה להרחיב כדאי שיקרא את "כלוב הלטאה" של קארן קונלי, על חייו של לוחם החופש הבורמזי טזא, שנכלא לעשרים שנות בידוד בצינוק. מהספר הזה, כמו גם מניתוחים אחרים של המצב הפוליטי בבורמה, אפשר ללמוד על מעורבותם הרבה של המנזרים הבודהיסטים ועל הפעילות החתרנית של רבים מהנזירים נגד שלטון התועבה. (אגב, נשק ישראלי נמכר לצבא מיניאמר.)
בבורמה, שאמללה כה רבים מתושביה, בקרתי ב - 2015.
אם תשאלו מה המקום היפה בנופיה המרהיבים של בורמה, שאליו הייתי רוצה לחזור, אם כי אני בטוחה, שהדבר כבר לא יסתייע לי בגלגול הזה, אענה מיד: אגם אינליי.
האגם, שנמצא במדינת השאן, גודלו 116 קמ"ר ועומקו בין 1.5 עד 5 מטר, משתנה לפי עונות השנה, חיים בו כ-70,000 בורמזים ומינים אנדמיים של חי וצומח. מסביב לאגם בנויות ארבע ערים ועשרות כפרים שחלקם על המים וחלקם על גדות האגם.
האגם הוכרז כשמורת טבע לא רק על ידי שלטונות בורמה, אלא גם על ידי אונס"קו.
רוב תושבי הסביבה הם ה-INTHA ורובם בודהיסטים, כך שכל מי ששט באגם אינו יכול שלא להתפעל מהמקדשים, שנישאים על גדות האגם ואפילו על המים.
מקדשים על גדות אגם האינליי
תושבי אזור האגם גרים על היבשה ועל המים בבתי עץ מורמים על קורות במבוק. קירות הבתים ארוגים מרצועות במבוק גם כן. בכלל בבורמה, הכל, החל בכלי אוכל, דרך מקטרות, פיגומים, קישוטים, בתים, גדרות וכלה בגשרים עשוי במבוק.
קירות ארוגים מבמבוק
בית על המים עם מקלחת בכניסה
בית מלון, שחדריו צפים - נפלא, אבל כל כך ריק שבא לבכות
התחבורה באגם בין הכפרים נעשית בסירות קאנו, שאותן משיטות הנשים ובסירות מנוע גדולות ומהירות יותר, המושטות בדרך כלל על ידי גברים.
הדייגים באזור משיטים את סירות העץ במשוט רגל. הדייג עומד על קצה הסירה על רגלו האחת וברגלו השניה הוא לופת את המשוט, כך הוא יכול לראות את הצמחיה שעל המים וזו שמתחת ולא - יסתבך ויתקע בה.
משוט רגל מאפשר להמנע מסבכים ומשאיר ידיים פנויות לדיג
הבורמזים באזור אינליי מגדלים בגנים הצפים ירקות פירות ואפילו אורז, הם שולים ממעמקי האגם ומפני האגם עשבים ואצות ויוצרים מעין מיטות שצפות על המים ומהוות את הקרקע הפורה לגידולים. ארוחה אופיינית לאזור תהיה אורז מותסס עם תפוח אדמה או דג (יש מיני דגים אופייניים לאינליי) ושאן-טופו, כלומר טופו שטוגן פעמיים.
נוסף לחקלאות מתפרנסים יושבי האגם גם מתעשיה זעירה, כולה עבודת יד, כמו טווית בד מפרחי הלוטוס (ממנו טווים חוטים ואחר-כך אורגים את הבד היקר בעולם, את משי הלוטוס) ומתעשיית סיגרים, שבשל טיבה, מתחרה בתעשיית הסיגרים הקובנית.
חוטים שמושכים מגבעולי הלוטוס, מהם ייטוו חוטים וייארג משי הלוטוס
עושה שמשיות מבמבוק, גם מנגנון הסגירה והפתיחה נעשה בעבודת יד
נזירים מקבצים את ארוחת הבוקר
המנזר הוא לא אחת הדרך היחידה העומדת בפני נערים עניים להמלט מעוניים ולרכוש השכלה.
נערות נזירות בתור לחדר האוכל, הארוחה: אורז ומרק ירקות
לא מרפסתה של יוליה, אלא של מנהלת מנזר. לעומת ההדר שכאן, חדרי הנזירות מהשורה צפופים ודחוסים, ולנזירות אין כל פרטיות
עדיין חג החירות אצלינו, מאחלת חירות לתושביה הנאבקים והנאנקים של מיאנמר!
כתבה וצילמה: באבא יאגה
(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה
שוב משכיל בזכותך וכמובן שכתוב יפה מאד. ותעשיית הנשק, כמו תעשיית הנשק מסריחה גם כשהיא ישראלית.
השבמחקשמחה שכך! סון יקר
מחק