מחבט - סיפור
"הפתעה," אמר נורמן, "גם את
הוויזות סדרתי, בטלתי את הנסיעה שלי, במקום זה ניסע יחד למצרים."
רות חייכה. כל
מרירותה והויתורים שויתרה בעשרים שנות נישואיהם קפאו תחת חיוכה. אף-על-פי-כן נאותה
לנסוע.
עכשיו, למרות חום של ארבעים ושש
מעלות או דווקא בגללו, חשו שניהם, שחג'י היה כמו רוח, שהגיעה מעולם אחר אל האדמה
הקודחת. בהשוואה לקודמיו - מדריכים כרסתנים, שהלעיטו את המטיילים בפטפוטים
ריקים - היה חג'י אגדה, פאטאמורגאנה, שהסתננה מבעד לאדי החום בלוקסור.
ראשו היה עטוף בכפייה לבנה וגבולות
גופו ניטשטשו בתוך הבד השופע של הגלבייה. רק זרועותיו המפוסלות בצבצו מן
השרוולים המופשלים, רמזו על הגוף שמתחת. פניו, שעוטרו בזקן תייש, כמו נחצבו מאבן
נוּבית, בלטו שבעתיים על הבגדים הלבנים. העמידה הזקופה, דמות דיוקנו, שצוירה בשחור
לבן, גוף מוגדר בצבעיו, היוו ניגוד לצבעי המדבר הנבלעים זה בזה. חג'י נעל סנדלים
חדי חרטום. "נעלי מדבר," הסביר לרות, "פתוחים מאחור וסגורים
לפנים, למנוע מן החול לחדור לתוכם, ואם חדר, לאפשר לו לצאת."
את עיניו הסתיר מאחורי
משקפי שמש כהים בסגנון ריי צ'ארלס.
הוא עמד שם בעמק המלכים, באמצע
העולם, מוקף גבעות בראשית, תחתיו הפרעונים וגבורותיהם, בידו החזיק מחבט לגרוש
זבובים. כיאה לנצר אחרון לפרעונים, הניף את המחבט בתנופה קצובה ומהירה קדימה
ואחורנית, חיקה את תנועות זנבו של סוס ערבי אוחר.
נורמן הביט בו בקנאה.
"הייתי קונה ממנו את המחבט
הזה", אמר, "שמתְ לב שהוא משיער טבעי, בטח מזנבו של סוס."
"הוא לא ימכור לך,"
ענתה.
אחרי ברכת השלום, התחיל חג'י
בהסברים על עמק המלכים באנגלית שוטפת וציורית. חג'י היה הבטחה. חידה שחורה, ששבתה
בקסמה את התיירים.
נורמן חש, שרות התעוררה מתרדמת שנים,
כמו הקדימה את הפרעונית בקבר הסמוך. היא ישבה בקפיטריה, גוה נזקף. הוא שם לב, שהחול
נשר מנשיותה. עורה האיר, שדיה כמו דקרו פתאום, שפתיה שפעו חיוכים ומוחה התחדד
למצוא את המלים הנכונות. היא ליוותה את דבריה בתנועות החתולה שלה, והחמיאה לחג'י
על בקיאותו.
כשירדה הקבוצה בטור, עקב בצד
אגודל, למעמקי קברו של רעמסס השישי - ראשי כולם כפופים מפאת התקרה הנמוכה של המערה
- היה חג'י דבוק לגוה עד שהרגישה את זקפתו על אחוריה.
Your eyes, madam
נאנח על עורפה. רות האיצה את
צעדיה.
Your eyes, madam
לחש שוב, כשהשיג אותה במערה המרווחת.
התקרה הגבוהה אפשרה להם עכשיו להרים את הראש. רות תלתה בה את עיניה, לראות עליה את
הציור הכחול של האלה נוֻט, איך היא חובקת בכריעתה את היקום, זה עתה סיימה להיניק
אותו. לעולם לא תשכח את הציור הזה.
,Please, take off your
glasses, I want to see your eyes לחש.
,You are sexy like she is הוסיף ללחוש.
רות שמחה שהיקום להט ולא הסגיר את
הסומק שעל לחייה.
,Please come closer
התחכך בה והוסיף לאווש על אוזנה, כשיצאו מארמונה-קברה של חאטטשיפסוט, שם מתה המלכה/האלה בזרועות אהובה הארכיטקט, בונה ארמונה/קברה, מגשימה את החלום לפסוע בזרועותיו
אל הנצח.
Hot
Cheap
Suit
פירק נורמן את שמה של המלכה-האלה
למלים מוכרות, להקל על זכרונו.
במעבורת, כשחצו את הנילוס, ישב חג'י על הספסל מימינה של רות, משמאלה ישב נורמן והשמים שיקדו ניגרו אל הנהר,
הצטננו קצת מן החום. גביהם היו אל המעקה, ופני שלושתם לתוכה של המעבורת. רות לא
תדע לעולם - אך פעם לא העזה לשאול על כך את נורמן - אם שם לב, שאצבעותיו של חג'י
זחלו על גבה, גלשו במורד ישבנה ושפתיו איוושו לה מלות ניאופים עד שהרגישה,
שאצבעותיו רוטטות על עורה.
היא שלחה את זרועה מתחת לחולצה,
ניסתה להרחיק את אצבעותיו, שמא יבחין נורמן או מי מהנוסעים בתנועתן החשודה.
אצבעותיהם נפגשו רגע. רות הפנתה אליו את ראשה ולחשה, רעש המנוע מבליע את דבריה ואת
חיוכה המזמין במי נהר.
It is forbidden, today is Ramadan
והוא ענה:
No, it is not, if you take afterwards a
cold shower
אחרי תנומת הצהריים, כשהקבוצה
התאספה לשמוע את הסבריו של חג'י לפני היכל קארנאק, עיניו וראשו היו גלויים,
והסבריו - בניגוד לבהירותם בשעות הבוקר, היו מעורפלים, כמעט כמו הסברי קודמיו.
לראשונה אפשר היה לראות את שערו הגזוז, שיער קשה ומסולסל. אמנם גופו נחבא עדיין
תחת גלבייה לבנה, אבל רות הבחינה, שהוא החליף גלבייה. חג'י לא הפנה אליה את מבטו
אפילו פעם אחת.
כששאלה אותו אחת התיירות, אם הסתפר
בהפסקת הצהריים, ענה לה:
No, madam, I took a cold shower
אחר כך, נשען על הדום רגלו של
רעמסס השני, שלח את התיירים, שישוטטו להם בלעדיו בין ענקי ארץ, ינשמו את גדולת
האלים.
בצאתם מן האתר, כשהם שקטים עדיין
ומוכים מאפסותם, שגילוה פתאום, רות שמה לב, שנורמן מתרחק ממנה. בצעד מואץ התקדם
לראש הטור, הסתודד עם המדריך. ליבה נצבט לראות את אחוות הגברים.
על מה יכלו לשוחח. האם הבחין נורמן
בתנועות האסורות, ואם הבחין, מה יגיד עכשיו. אבל נורמן בא לעברה, אחז בזרועה, אפילו ברמז לא הסגיר את מחשבותיו.
בדרך חזרה, כשישבו באוטובוס
הממוזג, עבדים לציוויליזציה, והצטננו מן החום שבחוץ, שלף נורמן מתרמילו את מחבט
זנב הסוס.
"בעשרה דולר קניתי אותו
מחג'י," אמר מנצח, הזדקף רגע והניף את המחבט קדימה ואחורנית בתנועות קצובות
ומהירות, חיקה את תנועותיו של חג'י.
רות הבחינה בראשו הקטן של אחד
הפרעונים, שהיה מגולף על הידית.
(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה
מוכשרת כרגיל.....
השבמחקתודה רבה וגדולה
מחקכרגיל יפה ומעניין
השבמחקתודה רבה, עדנה. מה שלומכם?
השבמחקכמעט והייתי שם .... תודה על כשרון ורצון !
השבמחקחבל שלא היית, יא קלמנטינה
מחק