סרטי הדוקו שלי

תמיד חשבתי שאני יודעת לצייר רק במילים. עד שלפני חמש שנים אחיינית פתחה קורס קטן של עשיית סרטי דוקו, והזמינה אותי, כי לא היה לה מניין. 

נדלקתי! 

אנשים מפעילים את דמיוני, אני אוהבת להתבונן בהם, לדמיין עצמי במקומם. מה מניע אותם? הייתי נוהגת כמוהם? באיזשהו שלב הבנתי, שגם יחסים בין בני אדם או מקום פיזי יכולים להיות גיבורים של סרט.

בואו לצפות בהם, אולי כמוני תסחפו אתם ועם חייהם. 

"בין חול לחול", הוא סרט שעשיתי לאחרונה. (ינואר 2025)

בחולון, בין מיגדלי מגורים ורבי קומות מסתתרים עשרה בתים נמוכים (בני שתי קומות וארבע דירות בכל בית), לא, לא מדובר בווילות, אלא ב"שיכון נובי דבור".

כל תושבי השיכון היו פליטי שואה, יוצאי העיירה נובי דבור מזובייצקי ( Nowy Dwor Mazowiecki) בפולין, שבה נולד אבי. הקמת השיכון בשנות החמישים היה מופת של עזרה הדדית ונסיון יחיד במינו בארץ ל"העתיק" שרידי קהילה, שרוב יהודיה נרצחו, למקום אחד.

עד מלחמת העולם השניה שגשגה בעיירה הפולנית קהילה יהודית. בדצמבר 1942, עם חיסול הגיטו בנובי דבור הפולנית, הובלו יהודי העיירה וסביבתה, 9,000 איש , כולל רוב משפחתו של אבי, לאושוויץ.

400 מיהודי העיירה ניצלו. ביניהם אבי ושניים מאחיו.

השיכון קיים עד היום. גרו וגרים בו צאצאים של יוצאי העיירה בפולין (דור2, 3, ו-4, ) אבל פרוייקט פינוי בינוי מאיים על קיומו.

הגעתי לשיכון ילדה בת 12, וגרתי בו לסירוגין עד 1985, השיכון והעיירה בדמי.

לדרי השיכון ולצאצאי יהודייה של נובי דבור הפולנית יחס אמביוולנטי לעיירת המקור בפולין. עצב, כאב ורתיעה מחד, אבל גם כמיהה למקום, אהבה אליו ולנופיו מנגד.

עד היום מתקיים קשר בין שורדי הקהילה וילדיהם ובין עיירת המוצא נובי דבור מזובייצקי.

צפו והפיצו

בשנת 2016 ניסיתי לראשונה לעשות סרט קצר. התוצאה, "חיים בדרך", אשנב לחייו של חיים פקוביץ', מנקה מדרגות. חיים חי אחרת, בדרכו.

                                            

קבלתי תיאבון ובאותה שנה העזתי להאריך. אורך הסרט הבא יותר מעשרים דקות. הסרט "חיים SUPER", הוא סיפורה של ענת ברמן, קופאית בסופר, אם חד-הורית וסטודנטית. לא סתם חיים, אלא SUPER חיים.

ב- 2017 עשיתי את "פעם עברה פה הרכבת", סרט על פארק המסילה בירושלים, מקום שהתאהבתי בו. תוך כדי הכנת התחקיר, נכונו לי כמה הפתעות. התרגשתי לגלות, שבשנת 1930, סמוך למסילה, נחתם הסכם השלום הראשון בין יהודים לערבים.  גם היום מחבר הפארק בין בית צפאפא לשכונות היהודיות..

בגלל אהבתי ליוגה, בשנת 2019 עשיתי את "הפוך - לתרגל ויתור", המתעד את פרויקט היוגה בגיא בן הינום בירושלים, ואת תרומתה של היוגה למתרגליה.

בסרט ''תהרוס את הגדר עכשיו''. 

יהודים ופלסטינים שחיים בירושלים, בשכונת התפר אבו תור\א-ת'ורי, משני עברי הכביש, החליטו לפעול יחד, ליצור חיי שכנות טובה, למרות ואף-על-פי. לא מדובר בדבורים גבוהים, בשינוי נרטיב וכו', אלא ביחסי שכנים, שחיים פה, כי אף אחד לא ילך למקום אחר.

כתושבת השכונה אני שותפה לפרוייקט ותעדתי אותו בסרט קצר.

הנה הוא.

(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה