תמונות בתוך תמונה, אסאד אדין

אסויירה - תמונה מצוירת, כשמה כן היא, עיר נמל במרוקו, הבנויה על חצי אי סלעי, על חוף  האוקינוס האטלנטי.

עיר-פנינה שונה בצבעיה ובסגנון הבניה שלה מערים מרוקאיות אחרות. הבתים בסמטאות מסויידים לבן, התריסים ופתחי הבתים כחולים- והעיניים לא תשבענה  מראות, כמו נקלעת  לעיירה ספרדית, פורטוגזית, יוונית - על כל פנים ים תיכונית.

 

העיר מוקפת שתי חומות. האחת -  מהמאה ה-16,  נבנתה  על ידי מנואל הפורטוגזי, שהקים בה מושבה פורטוגזית מבוצרת שנקראה מוגדור, או מוגדול  - מגדלור בעברית. החומה האחרת, פנימית- מהמאה ה-18, נבנתה על ידי סידי מוחמד בן עבדאללה, שבנה בה נמל קטן. ער ליופיה המהמם שינה את שמה לאסווירה.

מוחמד בן עבדאללה שכר את תיאודור קורנט, אדריכל צרפתי, שתכנן את העיר מחדש.

 

סגנון הביצורים מעורב  - אדריכלות  פורטוגזית,  צרפתית ובֶרברית והטקסטורה גם היא אחרת  מחומות עריה של מרוקו -  כל הציור הזה נישא על סלעים חומים - על רקע האוקינוס. התוצאה -  אסויירה הלבנה-כחולה עטופה בצעיף של מסתורין שאין  לפענח, מסתורין מעורר ערגה וגעגוע, כמו יפיפיה בֶרבֶרית, שעיניה בלבד יוקדות וכל השאר עטוף בקפטנים וצעיפים, והלב יוצא, שרק תסיר ולו אחד מהם.

 

שלא נטעה, למרות מסתוריותה, אסווירה היא עיר שניחוח בינלאומי עולה ממנה בזכות ההסטוריה שלה כעיר נמל וכמרכז סחר, יושביה מדברים מספר שפות ובליל  שפות נשמע ברחובותיה הצרים מפי התיירים הפוקדים אותה.

 

למה ואיך קשורה אסווירה ל- Assad Eddine  שבכותרת למעלה.

ובכן, אסווירה אינה רק תמונה מצויירת, באסווירה גם מציירים תמונות, אסווירה היא עיר של ציירים ואומני עץ ארז, עיר של גלריות וסדנאות אמן קטנות. גם Assad Eddine  מצייר באסווירה את ציוריו המופלאים. למרות שזכה בפרסים בינלאומיים, הוא מוכר את יצירותיו  בפרוטות באחד מכיכרות העיר. לפי מראה השיניים שלו, לא די בציורים שהוא מוכר, לרפא את שיניו.

 

הוא מצייר בצבעי אקריליק על לוחות עץ.  צבעוניות עזה, חד משמעית ומבריקה  כובשת אותך מיד, אחר כך אתה יכול להתבונן, לנתח.

ממבט ראשון הסגנון נאיבי, עוד מבט ואתה מבין, שהנאיביות, אינה אלא עטור לתחכום וריבוי פנים.

 

כל מה שאנסה לומר על הציור, גם הפוכו נכון.

הציור שטוח ודו מימדי, ואף על פי כן, יש קדמת ציור, יש פנים ויש אחור. כל צבע הוא משטח אחיד ושטוח, הנקודות יוצרות את הגיוון.

 

בציור הראשון למעלה -  שלוש דמויות ועז לבנה. העז בקדמת הציור, דדיה מלאים כיאה לאם בראשית. למרות מרכזיותה של העז, שני הרועים הברברים שמאחוריה (לפי הכובעים הסרוגים האופיינים להרי האטלס) בולטים למדי. בידו של הימני,  צרור עשב -  מזונה של העז. הרועה מזין את העז וזו  מזינה אותו - הרמוניה, קבלה והזנה הדדית. העז נשאת ובו בזמן לא נשאת על ידי הרועים. הרועה השלישי, דווקא זה שלפניה, כמו נבלע בתוכה, מלוטף ומחובק כמו בחיקה של אם.

 

שלוש הדמויות והעז, למרות קווי המתאר השחורים המפרידים ביניהם, מתמזגים לגוף אחד. העז בולטת בצבעה הלבן, שבלעדי לה, אבל נמצא גם בעיני הרועים. ואף על פי כן, היא כמו עטופה בסרט או בצעיף כחול, אותו כחול בדיוק, המעטר את כובעי הרועים ואותו כחול, שבו מצוירים דדיה. ועוד צעיף אדום כמו בבגדי הרועים עוטף אותה, או שמא הוא חלק מגופו של הרועה הקדמי המחבק ומחובק בה.

 

ומה נובע מהציור הצבעוני והשופע הזה, אם לא אהבת אין קץ -  אשרי שזכיתי.

 

בציור השני, אותה צבעוניות, אותה שטיחות כמו בקודמו. צורה, דמות כלשהי, צלם, שתוכו כמו מוקרן בתמונות סטילס, שלוש תמונות סטילס בראש ואחת בטורסו -  משהו בין מאתיס, קית הרינג, ז'אן מישל בסקיה, אולי - השד יודע אותו - אגוז קשה לפצוח, דמויות בתוך דמות, אולי כמו עיר בתוך עיר, צעיף בתוך צעיף, חומותיה של אסווירה, שמסתירות בתוכן עוד חומות ועוד ציורים.

 

ציור: אסאד אדין  צלום: באבא-יאגה

© כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה