לכלוך שמים
במרץ 2011, כשעיני העולם היו נשואות לתאור המתרחש בכורים בפוקושימה והלב נצבט ונחרד מפחד הבלתי ידוע, פתחתי את ספרו הקטן\גדול של ואצלאב האוול "העולם נברא במאמר" (ספריית פועלים 1991, בתרגומה של רות בונדי) ונדהמתי, עד כמה דבריו שנכתבו ב-1985 מעוררים מחשבה לנוכח שמתרחש אז ביפן.
"בהיותי ילד קטן חייתי זמן מה בכפר," כותב האוול, בסגנונו המעודן, "ואני זוכר אחת מחוויותי דאז: בלכתי לבית-הספר בכפר הסמוך דרך שביל שדות, הייתי רואה באותה שעה באופק ארובה ארוכה של בית-חרושת בנוי בחופזה, ששירת, יש להניח, את תעשיית המלחמה. מאותה הארובה היה עולה עשן חום סמיך שהתפזר על פני השמים הכחולים. ובכל פעם שראיתי את המראה הזה היתה לי הרגשה עזה שיש בכך משהו שלא ייעשה, מפני שבכך מלכלכים את השמים. אינני יודע אם באותה התקופה היתה קיימת האקולוגיה כענף מדעי. בכל אופן לא ידעתי עליה מאומה ואף-על-פי-כן הרגשתי באופן ספונטני נפגע ונעלב על ידי אותו "ליכלוך השמים". היה נדמה לי שהאדם איכשהו אשם כאן, שהוא הורס משהו חשוב, פוגע בשרירות-לב בסדר הדברים הטבעי ושמעשה כזה חייב להתנקם בו. התנגדותי לדבר היתה כמובן אסתטית בעיקרה: ברור שלא ידעתי אז מאומה על פליטות מזיקות, אשר ביום מן הימים יהרסו את היערות, יכחידו את חיות הבר ויסכנו את בריאות האדם."
מיד בהמשכו של המאמר "פוליטיקה ומצפון" מתברר, שהתנגדותו האסתטית לכאורה של האוול איננה אלא התנגדות אתית, מוסרית. כי האסתטיקה והאתיקה כרוכות וארוגות זו בזו. אם השמים נפגמים או מתלכלכים יש בכך פגם אתי ולא אסתטי בלבד. כמו שאומרים לילד קטן, לא יפה מה שאתה עושה ומתכוונים בעצם, לא נכון, לא מוסרי, לא צודק המעשה שאתה עושה, ילד.
ועוד הוא כותב בהמשך, שאלו אדם בימי הביניים היה רואה את לכלוך השמים, היה חושב אותו קרוב לוודאי למעשה שטן, היה כורע על ברכיו למען ישועתו ולמען ישועת הקרובים לו.
"מה המשותף, בעצם, לעולם של אדם ימי הביניים ולעולמו של ילד קטן?" שואל האוול, ועונה "נדמה לי שדבר אחד בסיסי: שניהם מעוגנים חזק יותר מרוב האנשים בני זמנינו במה שהפילוסופים מכנים "העולם הטבעי" או "עולם החיים"."
מעוגנים, לתפיסתו של האוול, קרי, יודעים את העולם המוכר מקרוב, מבינים שעלינו לדאוג ולהיות אחראים לו.
שמו של הספר "העולם נברא במאמר", מקורו , בתפיסה היהודית, מבראשית, פרק א' 3, "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". כשם שאלוהים ברא את האדם במאמר, בדבור, בשפת האדם, שהיא יחודית לו בלבד, כך על האדם מוטל להמשיך ולברוא את עולמו ולהיות אחראי לו. כמו שאמר פטוצ'קה*: לא נחיה באמת, אם לא נברא את עצמינו.
"...אשר ברא אלוהים לעשות". בראשית ב', 3.
גם על אובדן האלוהים בחברה המערבית, האוול אינו פוסח בספרו הקטן המכיל את המרובה.
- *ואצלאב האוול – יליד 1936, תלמידו של יאן פטוצ'קה. לוחם למען זכויות אדם וחופש, מחזאי, סופר, איש רוח, מראשי מהפכת הקטיפה בצ'כוסלובקיה. נשיא צ'כוסלובקיה בשנים מ-1992-1993 ונשיאה הראשון של צ'כיה 1993- 2003
*יאן פטוצ'קה - (1907- 1977) לוחם חופש ופילוסוף צ'כי, ששלם בחייו על מאבקו. פטוצ'קה, שהיה תלמידם של הוסרל והיידיגר, היה בין היוזמים והחותמים על "אמנת 77" בפראג, בה דרשו הדיסידנטים הצ'כים מהשלטונות לכבד את חוקי זכויות האזרח של צ'כיה ואת אמנת הלסינקי. פטוצ'קה מת משטף דם במח לאחר חקירה ממושכת במיוחד.
בתמונות: נקיון שמים – לה, לאדאק, הימליה ההודית. צלמה באבא - יאגה
כתבה וצלמה: באבא יאגה
(C)כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה
אק הילדים מסוגלים לראות את האמת:בגדי המלך של אנדרסן.גרטה השוודית.הילדים רואים גם את היופי האמיתי וגם את ה"לכלוך"
השבמחקממש כך, גליה. תודה רבה
מחקאני אוהבת לקרוא את הרשימות שלך, תמיד יש מה ללמוד ותמיד אני מזדהה. שמחה לגלות שבמובנים רבים על אף שהיתי ילדה ממש מזמן, נותרה לי חשיבה כשל ילד. כשהבת שלי הייתה בת שש נסענו בכביש החוף וברדיו דיברו על המחסור במים ועל כך שישראל מתייבשת, דיברו על כך שיש לייבא מים מתורכיה. הבת שלי הסתכלה מבעד לחלון ואמרה: "איך יכול להיות שחסר לנו מים כשיש את הים הגדול הזה" ? . שנאמר: "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז" תהלים ח.
השבמחקתודה רבה, רונית, איזה יופי. הילדים תופסים כי הם לא התקבעו ולא התאבנו כמונו
מחקגם כתוב יפה גם חכם - מרשים
השבמחקשמחה מאד על התגובה שלך
השבמחקאני מאמינה שהדור הצעיר יפעל לתיקון "השטויות" שלנו. זהו כוח החיים.
השבמחקהלואי שכך יהיה. אני קצת פחות מאמינה
מחקיפה, מקורי וחודר הניסוח ל'לכלך את השמים'. לא זיהום אוויר, כמו שהתרגלנו והמשכנו בשלנו. יש תקווה ברוח האדם.
השבמחקשתמשיך ותישוב הרוח הזו, שהיום רק פה ושם משמיעה קולה
מחק