סוס דוהר על עגבניה, מירי רגב ומהות האמנות
"מי שאינו יכול לדמיין סוס דוהר על עגבניה, הוא אידיוט", כך אמר אנדריי ברטון.
ולמה ככה אמר וחשב האיש, כי לדמיון, שהוא מקור נביעתה של האמנות אין גבולות, המח האנושי יכול לדמיין הכל, ומעשה האמנות הופך את המדומיין ליצירה, גם אם המדומיין מנוגד להגיון ולמציאות.
האח"מים האלה הופכים לחלק מסביבתי הקרובה, למֶליֶה שלי, חוברים לחבריי, לפעמים אפילו למשפחתי, נוצרת אתם איזו פָמִיליָאריוּת, אינטימיות, והם עושים בנשמתי כטוב ליבם שם או כרע ליבם. לא אשכח את החלום שהיה לי פעם על ברק אובמה, אולי היה זה ביל קלינטון בתקופת כהונתו או אחריה. הסיטואציה זכורה לי היטב. אני בבית, ישובה על כסא, ספסל, ספה (לא זוכרת בדיוק מה) ולרגליי, לא תאמינו, אחד מהמורמים מעל, אחד מהנשיאים האלה.
"What are you doing, mister president", אני נזעקת, והוא - בשלוה ובחיוך עונה לי, "פדיקור".
לא מכבר חלמתי על יצחק שמיר, ז"ל, ראש ממשלתינו השביעי, אף שאיננו - my cup of tea, האיש היה החבר האישי, הפרטי שלי, חבר, חבר, my boy friend . אני זוכרת את עצמי תמהה בחלום, איך האיש הזה שאיננו my cup of tea נהיה לי my cup of tea.
והשרה מירי רגב - שלא ברצוני חדרה לי עמוק עמוק לחיים, כאילו התפתח באישיותי איזה אינסטינקט, תיק, רפלקס מותנה, אלרגיה. ממש לבפנוכו חדרה לי, עד שהפכה לצל, למלווָה, לחברה. היא איתי כל הזמן עכשיו, המלכה! די שתפתח את פיה הנאה ומיד אני חושבת עליה, מדברת אתה בטובות, בדרכי נועם. מנסה להסביר לה, מחפשת הוכחות בספרות, בהיסטוריה, מחפשת ברשת. מצטטת, נתלית באילנות גבוהים, חכמת עגל מלומדה - ובלבד שתלמד.
היא אמנם כבר לא שרת התרבות, אבל הצורך הזה לנתח אמנות נכנס לה לדם, היא כבר לא יכולה בלי זה. רק ראתה (אולי אפילו לא ראתה) את המיצב "סעודה אחרונה" של איתי זלאיט, (שאיתו יש לה חשבון מאז שהציב לה מראה") ומיד היה לה מה להגיד. כי בתחבורה כבר הכל טיפ טופ, אין מה להגיד, אין מה לעשות.
הנה, כאן הידיעה:
לרשימת מביני האמנות נוספו הפעם עוד כמה מבינים כמו שר האנרגיה, יובל שטייניץ, דוד אמסלם, שר הדיגיטל הלאומי הממונה גם על רשות החברות הממשלתיות ונציבות המדינה ובנוסף משמש בתור השר המקשר בין הממשלה לכנסת וכחבר מטעם הליכוד בכנסת, מודה שלא אני המצאתי את תאריו, העתקתי מויקי, הכוכבת העולה בכנסת ח"כ אוסנת מארק, הכניסה לענין גם את רון חולדאי ואפילו את מנדלבליט, וכמובן שגם ליאיר נתניהו היה מה לצייץ. אבל אני מה אכפת לי, אני עם מירי רגב.
כבר כשהתמנתה לשרת התרבות ניסיתי בדרכי שלי לשכנע אותה, שעליה לקרוא, ללמוד קצת מה זאת אמנות ואולי גם להבין בסופו של דבר, למה האמנות איננה סובלת גדרות ופסילות. בכל זאת שרת תרבות היתה, לא?
דבר ראשון פתחתי את "אבן שושן" המיושן, חפשתי שם מה זה "אמן". לא אלאה אתכם ואת האקס שרת תרבות בהגדרה המלאה ואסתפק רק בשתי שורות בלבד. "אמן חפשי " כותב אבן-שושן, הוא "תאר אקדמי למי שסיים חק למודיו בבית ספר גבוה לאמנות."
אז בקשתי ממנה, ביני לבינה, מירי, כפרה, תעשי טובה, את אשה אינטליגנטית, קראי את צ'כוב, אל תספרי לאף אחד שקראת, אל תגלי, עמדי על שלך כלפי חוץ, אבל בשבילך, קראי את צ'כוב, את הסיפורים שלו קראי, אני בטוחה שתהני מהם, שום דבר לא צריך ללמוד מהם, רק להנות, אז מה איכפת לך, כבוד השרה.
בתמורה, הבטחתי, אקשיב יומיים, 48 שעות רצופות לג'ו עמר, אף שהקשבתי לו גם בילדותי. אבל נניח שתתעקשי ולא תקראי, אז הנה, עשיתי בשבילך קצת שיעורי בית, חפשתי לך חומר, כל מיני ציטטות, זה קל, זה משעשע, ואת אפילו לא צריכה לפתוח גוגל, גוגלתי בשבילך. מצאתי, מה חושבים אמנים דגולים על האמנות, איך הם מגדירים אותה ולמה האמנות מטבעה אי אפשר להגביל ולהצר אותה.
צ'כוב, למשל, אומר,
"The role of the artist is to ask questions, not answer them.”
"תפקיד האמן הוא לשאול שאלות, לא לענות עליהן", כי שאלות הן הפתוח, החופשי, הבלתי מוגבל, הן האופק. תשובות, לעומת זאת, הן הסגור.
בספר "רוחו של האדם תחת הסוציאליזם" כותב אוסקר ויילד, שהאמנות היא הביטוי העוצמתי ביותר של אינדיבידואליות שהעולם יודע, או בניסוחו המבריק:
"Art is the most intense mode of individualism that the world has known."
ריימונד צאנדר גרס, שבלי קסם או הקסמות אין אמנות. אז מי יכול להגביל קסם?
אי אפשר לכלוא את האמנות, כשם שאי אפשר לכלוא את נשמת אדם. את גופו כן, אפשר גם אפשר לכלוא, אבל הנשמה תמיד תהיה חופשייה, ואני - גם אם אגיע לפת לחם, גם אם בעתיד תקצצי לי את כל קצבאות הביטוח הלאומי, כי אגיד דברים שלא יהיו לרוחך, ואולי אף אכתוב אותם ואפיץ אותם, ואקבל איזה לייק או שניים, אולי עשרה, רוחי תהיה חופשית. רק רוח חופשית יכולה ליצור.
כל קיצוץ כנפיים באמצעות חוקים, הגבלים, תקציבים יפגעו בחופש המחשבה ונקבל חיילי מחשבה, לובשי אותם מדי מחשבות, אותן דעות, אבל רק כלפי חוץ, שום תקנה, שום חוק, שום צמצום תקציבי, בטווח הארוך לא יוכלו ליכולת הנשמה להתעופף.
לִמדי מההיסטוריה, אקס שרת תרבות, ראי את כתיבתם של הסופרים הצ'כים בתקופה הקומוניסטית, ראי את מילן קונדרה, את ואצלאב האוול, את פטוצ'קה, את בוהומיל הראבל, ראי את אלכסנדר סולז'ניצין, כן, כן, עברתי לרוסים, את אנדריי פלטונוב קראי, את שיריו של פרץ מארקיש, ואולי תקשיבי לנשים, נשים גדולות, מירי רגב, ויסלבה שימבורסקה, משוררת פולניה, לא עלינו, מה לעשות, לא גדלה בקרית גת, ואף על פי כן, כלת פרס נובל לספרות. באחד הראיונות איתה, ספרה על קנאתה בעם הצ'כי. ולמה היא קנאה בצ'כים, כי העם הזה ידע לבחור לנשיאו סופר, את ואצלאב האוול.
או לאשה אחרת הקשיבי, לסבטלנה אלכסייביץ', אשה, סופרת, היסטוריונית של האיש הקטן, כלת פרס נובל לספרות לשנת 2015 , "למה קל כל כך להעמיד אנשים בשורה?", "למה כולנו אסירים של סטיגמות?", היא שואלת. "אמן אמיתי", היא ממשיכה, "אינו יכול להיות חלק מדיקטטורה גם לא ממשטר אוטוריטרי". ועוד משהו, כבוד השרה, זכרי את שמו של הספר הידוע של אלכסייביץ "פני מלחמה אינן פני אשה".
ראי את רובר אונטם, שכמעט חוסל על ידי הנאצים, קראי את ספרו ,"המין האנושי", חשבי מה היה הרקע הנורא לכתיבתו, מה היווה השראה במצב הנורא.
את "השמים שבתוכי" של אתי הילסום, קראי. הילסום, אשה יהודיה צעירה, חוסלה על ידי הנאצים - אבל שמיה של אתי הילסום, השמים שבתוכה, מרחפים מעלינו עד היום.
ואם לא השתכנעת, ואם לא די לך, כבוד השרה, הנה עוד כמה ציטטות, שלא יכולתי להתאפק, שלא להביאן בפנייך.
"יצירתיות", כותבת טווילה טארפ "היא מעשה של התגרות".
יז'י קושינסקי אמר פעם, שאמנות אמיתית לא צריכה לתאר, אלא לעורר . ופבלו פיקסו, הגדול, כרגיל הבריק, בין אמרותיו המפורסמות על האמנות, "האמנות שוטפת את האבק מחיי היום יום", "למד את החוקים כמקצוען, כדי שתוכל לשבור אותן כאמן."
ואסיים עם ניטשה, "צריך שיהיה כאוס בפנים, כדי להוליד כוכב רוקד", ואנחנו, כבוד השרה, איך נשטוף את האבק מחיי היום יום שלנו, לאן נוליך את הכאוס, ואיך ייולדו הכוכבים, אם תשימי עלינו חוקים וחרמות ןתהיי לנו לעד מבקרת אמנות.
ובצלום למעלה, "על הולדת הבן", שירו של ברכט, בתרגומו של בנימין הרשב (הרושובסקי) הגיע אלי בפייסבוק ממש בזמן
כתבה: באבא יאגה
(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה
פשוט מעולה
השבמחקשמחה לראות אותך כאן ותודה רבה
מחקאיזה יופי...... והצילומים
השבמחקביג תודה!!!
השבמחק