חלון או אמנות

 

על גג כנסית הקבר בירושלים, ברחבה שבין הכנסיה האתיופית לכנסיה הקופטית, צלמתי חלון.

 אחרי שראיתי את התצלום, מיד התחשק לי לראות אותו שוב ושוב וגם להראות אותו. הנה הוא, פה למעלה, על המסך.

 מישהו  השתמש בסמרטוטים, בקרש מעוטר, בצבע ירוק, ברשת של מתקן לייבוש כלים ואולי במדף מתכת לבן, לא התכוון אלא לאטום את החלון, אבל שמתי לב לחלון, לייחודו, לחד פעמיותו.

 צלמתי אותו, הכנסתי אותו לעוד מסגרת, נוסף לזו הירוקה.

 מעשה הצילום הפך חלון אטום לאובייקט של התבוננות.

 החלון הופרד מהפונקציה שלו, מהתפקיד שלו יועד, שלשמו נעשה.

 קליק של מצלמה, הרף עין, צמצם, הקפאה והחלון נושל  מתפקידו השימושי, הוצא מההקשר הפונקציונאלי, שוכפל ומוסגר כך שנתבונן בו, נהיָה יצירה, מעשה  אמנות בעל תפקיד אסטטי בלבד.  (על כל פנים בתצלום)

 בעצם הנצחתו בתצלום, הפך החלון  לאבסטרקט צבעוני,  חד פעמי, קולאג', שבו החומרים שמרכיבים אותו מנהלים ביניהם  רב-שיח. כך גם עושים הצבעים והצורות שבו.

 בעצם לא נכון לקרוא לו חלון, מרגע שנהיה אובייקט התבוננות, יש לקרוא לו תמונה או יצירה ואין זה משנה כלל, אם יוצרו  התכוון שיהיה כזה, או שמא  לא חשב על כך כלל.

 בלי שהתכוונתי, קבעתי מתי הופך אובייקט לאמנות, בעצם, הגדרתי  אמנות.

 

כתבה וצלמה: באבא יאגה

© כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה