יעילות איננה ערך עליון
– על פסיקת בג"ץ נגד הפרטת בתי הסוהר
התרגשתי , לא יכולתי לעצור הבוקר את פרץ השמחה והנחת למקרא הכותרת הראשית ב- "הארץ":
"בג"ץ בטל את הפרטת בתי הסוהר"
כבר הרבה שנים לא חוויתי התרגשות ושביעות רצון מהסוג הזה.
איזו הרגשה מרוממת וטהורה של שייכות., שייכות וגאווה בלי מרכאות. כי בשנים האחרונות מצאתי עצמי כל הזמן מקטרת על המתרחש והמדווח, בעיקר בתחום החברתי.
לראשונה מזה שנים אני גאה בדימוקרטיה הישראלית, בבג"ץ, במלים שכתבה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, בעובדה, שאשה היא זו שהיתה אחראית על נוסח המילים:
עצם העברת הסמכויות לנהול בית סוהר מידי המדינה, הפועלת בשם הציבור, לידי זכיין פרטי, הפועל למטרת רווח, "פוגעת פגיעה קשה וחמורה בזכויות האדם הבסיסיות של האסירים בחירותם ובכבודם."
ולחשוב ולהתגאות שדווקא בישראל נקבעה פסיקה מהפכנית זו, בנגוד למגמות ההפרטה השולטות במערב ואף בנגוד להפרטה בחלק מבתי הסוהר בארה"ב.
לחגוג צריך היום, כי סוף סוף ירושלים היתה אתמול, כמו שאמר
עו"ד גלעד ברנע אור לגויים, מדינה נאורה.
יש דברים שהדעת לא סובלת את הפרטתם, אי אפשר להפריט את חירותו של האדם, אי אפשר להפריט את כבודו, (אגב, גם את גופו ובריאותו – אין להפריט) "יעילות אינה בבחינת ערך עליון, כאשר עסקינן בזכויות האדם הבסיסיות ביותר שהמדינה מופקדת עליהן", כדאי שנזכור ונשנן ונשנה ונחקוק על לוח ליבינו.
ולבכירים במשרד לבטחון פנים , הרואים בפסיקת בג"ץ שערוריה, אילו הייתי במקומם, הייתי מתפטרת או מחליפה משרד, או להבדיל אלפי הבדלות, הייתי קוראת רחמנא ליצלן, את ספרו של אנדריי פלטונוב, "בעולם נהדר ואכזר". אני ממליצה במיוחד על הספור הנורא "הסכרים של יפיפאן" - על גורלו של מהנדס שאינו מצליח לבנות את הסכר שהיה עליו להקים ועל המחיר הנורא שהוא משלם על הכשלון בבית הכלא של הצאר, בית כלא "מופרט" לכל דבר וענין. (חוץ מאשר בתפיסתו של הצאר, כמובן).
התרגשתי , לא יכולתי לעצור הבוקר את פרץ השמחה והנחת למקרא הכותרת הראשית ב- "הארץ":
"בג"ץ בטל את הפרטת בתי הסוהר"
כבר הרבה שנים לא חוויתי התרגשות ושביעות רצון מהסוג הזה.
איזו הרגשה מרוממת וטהורה של שייכות., שייכות וגאווה בלי מרכאות. כי בשנים האחרונות מצאתי עצמי כל הזמן מקטרת על המתרחש והמדווח, בעיקר בתחום החברתי.
לראשונה מזה שנים אני גאה בדימוקרטיה הישראלית, בבג"ץ, במלים שכתבה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, בעובדה, שאשה היא זו שהיתה אחראית על נוסח המילים:
עצם העברת הסמכויות לנהול בית סוהר מידי המדינה, הפועלת בשם הציבור, לידי זכיין פרטי, הפועל למטרת רווח, "פוגעת פגיעה קשה וחמורה בזכויות האדם הבסיסיות של האסירים בחירותם ובכבודם."
ולחשוב ולהתגאות שדווקא בישראל נקבעה פסיקה מהפכנית זו, בנגוד למגמות ההפרטה השולטות במערב ואף בנגוד להפרטה בחלק מבתי הסוהר בארה"ב.
לחגוג צריך היום, כי סוף סוף ירושלים היתה אתמול, כמו שאמר
עו"ד גלעד ברנע אור לגויים, מדינה נאורה.
יש דברים שהדעת לא סובלת את הפרטתם, אי אפשר להפריט את חירותו של האדם, אי אפשר להפריט את כבודו, (אגב, גם את גופו ובריאותו – אין להפריט) "יעילות אינה בבחינת ערך עליון, כאשר עסקינן בזכויות האדם הבסיסיות ביותר שהמדינה מופקדת עליהן", כדאי שנזכור ונשנן ונשנה ונחקוק על לוח ליבינו.
ולבכירים במשרד לבטחון פנים , הרואים בפסיקת בג"ץ שערוריה, אילו הייתי במקומם, הייתי מתפטרת או מחליפה משרד, או להבדיל אלפי הבדלות, הייתי קוראת רחמנא ליצלן, את ספרו של אנדריי פלטונוב, "בעולם נהדר ואכזר". אני ממליצה במיוחד על הספור הנורא "הסכרים של יפיפאן" - על גורלו של מהנדס שאינו מצליח לבנות את הסכר שהיה עליו להקים ועל המחיר הנורא שהוא משלם על הכשלון בבית הכלא של הצאר, בית כלא "מופרט" לכל דבר וענין. (חוץ מאשר בתפיסתו של הצאר, כמובן).
תגובות
הוסף רשומת תגובה