סוף סוף לאה גולדברג בכנסת ישראל

לבושתי עלי להודות, שכבר שנים, המתרחש בכנסת ישראל , למרות השפעתו על חיי, אינו בראש מעייני.
בדרך כלל, חברי הכנסת הצליחו להכעיס, לייאש ולהעליב אותי או להטיל עלי שממון. אין חדש תחת השמש, הבל הבלים, סכמתי ביני לבין עצמי, כשאני אוטמת את אוזניי ומכסה את עיניי, לא לראות ולא לשמוע . בייחוד נעלבתי מרמיסתה של השפה העברית בפיהם של נציגיי.

והנה – לא היא.
הפתעה מרעננת במליאת הכנסת!
חבר הכנסת יוחנן פלסנר מ"קדימה", שרצה להאריך את זמן נאומו, כדי לטרפד את הבזיון של "חוק מופז", קרא בפני חברי הכנסת את "המפוזר מכפר אז"ר" של לאה גולדברג.
"...קם בבוקר המפוזר ויושב על המיטה, ושואל: `ישנתי כבר, או שכבתי זה עתה? זה שבחלון זורח - שמו שמש או ירח? עת לקום או עת לישון? לא כתוב על השעון!..`
וכך הלאה וכך הלאה.

איזה יופי, איזו רעננות מבורכת, איזו שפה פשוטה וקצבית -
עד שמתחשק להצביע בעד "קדימה", לעשות מהפכה, למנות את הח"כ הצעיר לראש ממשלה, לנשק את לחיו, שרק ימשיך ככה, שיקרא עוד, את ע.הלל, את ח.נ. ביאליק, את דליה יביקוביץ - תארו לכם, בן האדם פותח את ערוץ הכנסת, ומה שומעות אזניו?
"לא טוב היות האדם לבדו
אבל הוא לבדו בין כה וכה.
הוא מחכה והוא לבדו
והוא מתמהמה והוא לבדו
והוא לבדו יודע
שגם אם יתמהמה
בוא יבוא"
שירו של נתן זך, כמובן. -
שיערוך תכנית שיר כבקשתך בין מצביעי מפלגתו, שיעביר חוק בכנסת:
חוק הספרות העברית
לפיו:
א. כל ח"כ יחויב לפתוח את נאומו בקריאת שיר או ספור עברי. אגב, אפשר להרחיב גם לספרות מתורגמת. הח"כ ייבחן בקריאה רהוטה וגם בדיקציה.
ב. בתום הנאום, ייבחנו חברי הכנסת על מה שהוקרא. האם הקשיבו, האם הבינו, האם הפנימו.
ובא לציון גואל.