למה חבית-ה
למה חבית-ה
שבת, קיץ 2009, ירושלים, החלטתי לכתוב בלוג!
דבר ראשון, יש לתת לו שם, בלוג נולד - שם נולד.
חביתה!
חביתה?
כן, חביתה.
למה חביתה?
למה לא חביתה?
השם חביתה, אינו גרוע מכל שם אחר, להיפך , חביתה טוב מהרבה שמות אחרים.
חביתה - רק ביצה בה .
לא נכון, ביצה בה והכל בה.
השם הטוב ביותר לבלוג! השם האולטימטיבי.
כי חביתה היא קודם כל מאכל. מאכל בסיסי, מוכר, ידוע, לעוס, מי לא טעם חביתה?
למי אין זכרון טעם מדויק של החביתה שלו מהבית?
למי לא זכורים מידת המליחות של החביתה, באיזה שומן טוגנה, בחמאה, במרגרינה, בשמן?
ואם בשמן... באיזה שמן, סויה, זית, קנולה?
מה היתה מידת הלחות או היובש של החביתה?
או במלים אחרות, האם טוגנה מעט או הרבה?
מה היה צבעה, צהבהב בהיר או חום? חום בהיר או חום כהה, או כל גוון אחר בסקלת הגוונים שבין צהוב לחום?
בקצור, מי לא זוכר את הטעם של החביתה של אמא שלו? מי לא מנסה לחזור אליו, לטעום אותו שוב.
אמרנו חביתה, אמרנו געגועים, אמרנו בית .
החביתה מאכל פשוט!
מה צריך בסך הכל כדי לעשות חביתה?
ביצה.
כל אחד יודע, כל אחד יכול.
ביצה וזהו.
לכאורה, אין פשוט מחביתה. גברים, עקרות בית מתחילות, רווקים, חיילים, תלמידים, לא יוצלחים בבישול, כל אחד יכול לעשות חביתה. החביתה - כל כך פשוטה לעשייה, עד שנהייתה סמל - סמל למי שלא יודע לבשל.
כי מה זה חביתה?
כלום, ציק צ`אק, בלי מאמץ, בלי טורח - הופס ויש חביתה.
הופס! האמנם הופס?
ומה עם המחבט? והשומן? והמלח? ועם האש מה?
עד כה דברתי על חביתה בסיסית- שלא משתנה לכאורה, שמרכיביה ידועים , ביצה, מלח, שומן , מחבט על האש ויש חביתה - או במלים אחרות - החביתה, למרות גווניה היא המכנה המשותף הרחב ביותר באוכל, אז ברור שאתה צריך להתחיל .
רגע, למרות הגיוון עדיין לא הזכרתי את התוספות. לביתה אפשר להוסיף הכל!
בצל, למשל? או הפטריות או גבינה, ואם גבינה, איזה סוג של גבינה, רוקפור, קשקאבל - שיהפכו סתם חביתה לאומלט צרפתי, או אולי קצת קמח - כדי שנאכל קיש, ואולי נוסיף קוטג` וחלב - לחביתת תינוקות.
ואולי שמיר, ואת השמן נחליף בחמאה ונלקק את האצבעות אחרי שנחסל חביתה פולנית לתפארת.
ומה אם נוסיף פלפלים, עגבניות ושאר ירקות ותהיה לנו שקשוקה.
או לקינוח , נוסיף ריבת תות, ריבת אוכמניות, או סתם פירות יער טריים.
מה לא טוב, גם זאת תהיה חביתה.
חביתה פשוטה, אמרנו, המכנה הרחב המשותף ביותר, ואף על פי כן,
החביתה היא הקבוע והמשתנה, היחיד והרבים, הידוע והנסתר. חביתה היא אמנם ביצה, אבל ביצה מעורבבת, אין סוף של ביצים, אין סוף טעמים.
החביתה היא ההשתנות האין סופית של הביצה. החביתה מאפשרת לביצה להתחפש, ללבוש ולפשוט מסכות, להיות מעודנת, עשירת טעמים, מגוונת, חסרת גבולות או לחילופין טפלה ,יבשה וחרוכה.
ואם נניח , אחרי כל הדבורים על החביתה, הביצה לא תשתכנע ולא תרצה להיות חביתה, מה אז? אם לא תהיה חביתה, יבקע ממנה אפרוח!
האפרוח יגדל להיות תרנגול או תרנגולת .
ומה?
שוב יטגנו, יבשלו או יצלו את התרנוגול ו\או התרנגולת עם תוספות.
אז כבר עדיף לביצה להיות חביתה, לא?
הביצה השתכנעה, אני השתכנעתי ובגלל כל האמור לעיל, חביתה יהיה שמו של הבלוג שלי.
ולמה חבית-ה ולא חביתה?
שבת, קיץ 2009, ירושלים, החלטתי לכתוב בלוג!
דבר ראשון, יש לתת לו שם, בלוג נולד - שם נולד.
חביתה!
חביתה?
כן, חביתה.
למה חביתה?
למה לא חביתה?
השם חביתה, אינו גרוע מכל שם אחר, להיפך , חביתה טוב מהרבה שמות אחרים.
חביתה - רק ביצה בה .
לא נכון, ביצה בה והכל בה.
השם הטוב ביותר לבלוג! השם האולטימטיבי.
כי חביתה היא קודם כל מאכל. מאכל בסיסי, מוכר, ידוע, לעוס, מי לא טעם חביתה?
למי אין זכרון טעם מדויק של החביתה שלו מהבית?
למי לא זכורים מידת המליחות של החביתה, באיזה שומן טוגנה, בחמאה, במרגרינה, בשמן?
ואם בשמן... באיזה שמן, סויה, זית, קנולה?
מה היתה מידת הלחות או היובש של החביתה?
או במלים אחרות, האם טוגנה מעט או הרבה?
מה היה צבעה, צהבהב בהיר או חום? חום בהיר או חום כהה, או כל גוון אחר בסקלת הגוונים שבין צהוב לחום?
בקצור, מי לא זוכר את הטעם של החביתה של אמא שלו? מי לא מנסה לחזור אליו, לטעום אותו שוב.
אמרנו חביתה, אמרנו געגועים, אמרנו בית .
החביתה מאכל פשוט!
מה צריך בסך הכל כדי לעשות חביתה?
ביצה.
כל אחד יודע, כל אחד יכול.
ביצה וזהו.
לכאורה, אין פשוט מחביתה. גברים, עקרות בית מתחילות, רווקים, חיילים, תלמידים, לא יוצלחים בבישול, כל אחד יכול לעשות חביתה. החביתה - כל כך פשוטה לעשייה, עד שנהייתה סמל - סמל למי שלא יודע לבשל.
כי מה זה חביתה?
כלום, ציק צ`אק, בלי מאמץ, בלי טורח - הופס ויש חביתה.
הופס! האמנם הופס?
ומה עם המחבט? והשומן? והמלח? ועם האש מה?
עד כה דברתי על חביתה בסיסית- שלא משתנה לכאורה, שמרכיביה ידועים , ביצה, מלח, שומן , מחבט על האש ויש חביתה - או במלים אחרות - החביתה, למרות גווניה היא המכנה המשותף הרחב ביותר באוכל, אז ברור שאתה צריך להתחיל .
רגע, למרות הגיוון עדיין לא הזכרתי את התוספות. לביתה אפשר להוסיף הכל!
בצל, למשל? או הפטריות או גבינה, ואם גבינה, איזה סוג של גבינה, רוקפור, קשקאבל - שיהפכו סתם חביתה לאומלט צרפתי, או אולי קצת קמח - כדי שנאכל קיש, ואולי נוסיף קוטג` וחלב - לחביתת תינוקות.
ואולי שמיר, ואת השמן נחליף בחמאה ונלקק את האצבעות אחרי שנחסל חביתה פולנית לתפארת.
ומה אם נוסיף פלפלים, עגבניות ושאר ירקות ותהיה לנו שקשוקה.
או לקינוח , נוסיף ריבת תות, ריבת אוכמניות, או סתם פירות יער טריים.
מה לא טוב, גם זאת תהיה חביתה.
חביתה פשוטה, אמרנו, המכנה הרחב המשותף ביותר, ואף על פי כן,
החביתה היא הקבוע והמשתנה, היחיד והרבים, הידוע והנסתר. חביתה היא אמנם ביצה, אבל ביצה מעורבבת, אין סוף של ביצים, אין סוף טעמים.
החביתה היא ההשתנות האין סופית של הביצה. החביתה מאפשרת לביצה להתחפש, ללבוש ולפשוט מסכות, להיות מעודנת, עשירת טעמים, מגוונת, חסרת גבולות או לחילופין טפלה ,יבשה וחרוכה.
ואם נניח , אחרי כל הדבורים על החביתה, הביצה לא תשתכנע ולא תרצה להיות חביתה, מה אז? אם לא תהיה חביתה, יבקע ממנה אפרוח!
האפרוח יגדל להיות תרנגול או תרנגולת .
ומה?
שוב יטגנו, יבשלו או יצלו את התרנוגול ו\או התרנגולת עם תוספות.
אז כבר עדיף לביצה להיות חביתה, לא?
הביצה השתכנעה, אני השתכנעתי ובגלל כל האמור לעיל, חביתה יהיה שמו של הבלוג שלי.
ולמה חבית-ה ולא חביתה?
ככה, מפאת חשיבותה של החבית-ה לעומת סתם חביתה.
החביתות הבאות בדרך.
בתיאבון .
בתיאבון .
תגובות
הוסף רשומת תגובה