אדום

 

אדום

היום משחתי את השפתיים באדום.

 

"או,סוף סוף, איזה יופי, האדום הזה, אני אוהב אותך ככה, באדום,"  היית אומר.

ואני דווקא, שד נכנס בי, רוצֶה אדום - מה רע בכתום, סגול לא טוב. ועם וורוד מה. בלי אדום לא תאהב אותי, כוּלו צבע,  אי אפשר  להחליף,  היום אין לי מצב רוח אדום. זאת אומרת, כן, מצב הרוח אדום, ועוד איך אדום, סמרטוט אדום, פיף פאף נכונה לקרב, הכל אדום,  רק לא אודם אדום.

 

מה אני, בובה. מה פתאום שתרווה נחת, למה להשביע רצון, שלךָ, של אחר.

לבעוט!

רצית אדום, קח כתום, ורוד, סגול, כחול – הכל חוץ מאדום.

 

והיום בבוקר, באיזו קלות משחתי את השפתיים באדום!

איזו שביעות רצון הופיעה על פרצופי, כמה הייתי גאה בשפתיי האדומות שנשקפו אלי מהמראָה.

פיניטו לה קומדייה, נגמרו המשחקים, מותר למשוח שפתיים באדום. לפני חודשיים מַתָּ.

 

דיסקים

 

איך קנאתי בדיסקים שלך, איך חמדתי. עשרות. איפה עשרות?! מאות, שורות שורות, קיר מכוסה בספריית דיסקים, טאפט של דיסקים, שטוחים, שורה ועוד שורה ועוד אחת.

באך, מוצרט, כל יצירה בעשרות בצועים, בעיקר לפסנתר, קתלין פרייר, קלארה חסקיל, מוריי פרחיה,  איוו פוגורביץ, מרטה ארגריך, אולג קגן, מריה ג'ואו פירש וכמה דברת על הבצועים ועל ההבדלים, ואיפה הג'אז והמוסיקה הלטינית.

כמה שעממת אותי, כמה  הרשמת, ואיך קנאתי.

 

היום הסתובבתי בדירה הריקה שלך, רוקנתי מדיסקים מדף אחרי מדף, השלכתי לשקיות של ניילון עבה, שיכילו כמה שיותר, שאוכל להעביר אליי, לעשות אצלי טאפט של דיסקים.

"קחי, קחי הכל," זרזת אותי  משם, מלמעלה, שקיים, או לא קיים, לא יודעת, פתאום זכרתי  יחודו של כל בצוע.

 

לגרד

 

"טוב רק רציתי לגרד אותךְ קצת."

"לגרד?" תקעתי  עיני עגל, "אולי להתגרות."

"לא המורָה, לגרד זה יותר יפה, אני רוצֶה להגיד, לגרד אותך, to provoke you

שלושים שנה בארץ ועדיין טעויות כאלה, אחר כך ויתרתי. הפסקתי לתקן, התרגלתי. אפילו נהניתי מ'לגרד'. יפה יותר מ'להתגרות'.

 

ל'גרד' -  מדגדג, משַחק, חושני יותר, נוגע באוכל, בהכנתו.

למשל, לגרד קליפת לימון, לגרד גזר או תפוחי אדמה, ריח מיטגן של לאטקעס, לגרד בצל ולבכות.

לגרד גם כואב -  לגרד פצע ואדמומית וחבורה.  

משעשע, יש על מה להתווכח, להציק, להסיר קליפות, בקלילות, בצחוק. שום נימה ארוטית, תמימות של ילד, 'דווקא' של מתבגר.

 

או המתכון שקבלתי לתבשיל קדירה, "תוסיפי שתי כפות של אבק מרק."

אבקת מרק, תקנתי.

"אני רוצֶה, אבק מרק!" - ואני לא מוסיפה אבק לסיר.

 

היום, חודשיים אחרי, אני יכולה להוסיף אבק מרק, לגרד או לא לגרד את עצמי, למשוח שפתיים גם בכחול, הוא שם, למעלה או למטה, קרוב לאלוהים או לתולעים, מתמסטל, צוחק או בוכה או לא כלום.  בירה או יין, ודיסקים -  בשבילי, לא בשבילו.

נכתב אחרי חודשיים, לזכרו

כתבה: באבא יאגה