לויסלבה שימבורסקה
החודש מלאו 101 שנה להולדתה של ויסלבה שימבורסקה.
כשמתה כתבתי לזכרה קדיש, בהשראת שירו המפורסם של זך על מות המורה למתימתיקה
מתה ויסלבה שימבורסקה,
ויסלבה שימבורסקה מתה.
מתה המשוררת ויסלבה שימבורסקה,
מתה המשוררת האהובה שלי ויסלבה שימבורסקה,
מתה האשה השניה, שדברה אלי בשפת אִמּי
מתה ויסלבה שימבורסקה.
אף שלא הכרתי את ויסלבה שימבורסקה,
הכרתי את ויסלבה שימבורסקה,
אף שלא הייתי עם ויסלבה שימבורסקה.
הייתי אתה.
יתגדל ויתקדש שמה הגדול של ויסלבה שימבורסקה
בעולם שבראה כִּרְצון
ויסלבה שימבורסקה וְלִרְצוני.
הנה כמה משיריה שתרגמתי מפולנית, האחד על האהבה, השני על המוות והשלישי על הנשמה:
BUFFO
מאת: ויסלבה שימבורסקה
מפולנית: אסתר זיו ויז'בצקי
קודם תחלוף האהבה,
אחר כך מאה ועוד מאתיים שנה,
אחר כך שוב נהיה ביחד:
ליצנית וליצן,
חביבי הקהל,
ישַחקו אותי ואותך על הבמה.
פארסה קטנה עם פזמונים,
קצת רקודים, הרבה צחוק,
אפיוּן קולע – מקובל
וּמחיאות-כּפיים.
תהיה מצחיק עד דמעות,
בסצינה הזאת, עם הקנאה הזאת,
בעניבה הזאת.
ראשי עלי סחרחר,
הלב שלי, הַכֶּתר,
הלב שלי, הטפש, המתפקע
והכּתר הצונח.
נפָגש,
נפָרד, באוּלם נעורר צחוקים,
נַטיח זה בזאת
שבעה נהרות, שבעה הרים.
ואם לא די לנו
בּאסונות וּביסורים אמיתיים
- נגמור זה את זו במלים.
אחר כך נַקוּד קידה
לפארסה יהיה סוף.
הצופים ילכו לישון
ימחו דמעה שבעי רצון.
הם יחיו נפלא,
יהללו את האהבה,
נמר יאכל מכף ידם.
ואנחנו תמיד שכאלה,
אנחנו בּכובעי ליצן עם פעמונים,
מטים אוזן כּבַּרבָּרים
לצלצולים.
על המוות בלי הגזמה
ויסלבה שימבורסקה
מפולנית: אסתר זיו ויז'בצקי
הוא לא מבין בבדיחות,
בכוכבים, בגשרים,
באריגה, בכריה, בעבודת אדמה,
בבנית אניות ובאפיית עוגות. (בצק)
בשיחות (שלנו) על תכניות המחר
המלה האחרונה היא שלו
לא לענין, כמובן.
אפילו איננו יודע,
מה שנגזר ממקצועו:
לא לכרת קבר,
לא להרכיב ארון מתים,
ולא לנקות אחרי עצמו.
טרוד בְּהַמתה,
הוא עושה זאת ברשול,
בלי תרגול ובלי שיטה.
כאילו על כל אחד מאתנו התנסה לראשונה.
הנצחונות - נצחונות,
אבל כמה תבוסות,
מהלומות שוא
והתנסויות חוזרות ונשנות!
לפעמים אין לו כח,
להפיל זבוב במעופו.
לא אחת הפסיד לתולעת במרוצי זחילה.
כל הפקעות האלה, התרמילים,
המשושים, הסנפירים, הזימים,
נוצות החִזוּר ופרוַת החֹרף
מעידים על עכּובים
בעבודתו הטרחנית.
לא די ברצון להרע
ואפילו העזרה שלנו במלחמות והפיכות,
עד כה לא הועילה רבות.
לבבות גוזלים נוקשים בביצים.
מתפתחים שלדי עוללים.
גמול הזרעים - שני עלעלים ראשונים,
ותכופות גם צמרות עצים באופק.
מי שטוען, שהוא כל יכול,
מעיד בעצם חייו,
שכל יכול איננו.
אין בנמצא חיים,
שלּוּ לרגע,
לא היו אלמותיים.
המוות
ברגע כזה תמיד בא באחור.
לשוא ימשך ידית
של דלת לא נראית.
כל מה שהספקת,
לא יוכל להסיג לאחור.
קְצַת - עַל הַנְּשָׁמָה
ויסלבה שימבורסקה
מפולנית: אסתר זיו ויז'בצקי ומירון צלניק
נְשָׁמָה יֵשׁ לָנוּ - מִידֵּי פַּעַם
אֵין אֶחָד שֶהִיא שֶׁלּוֹ כֹּל הַזְּמַן
וּלְתָמִיד.
יוֹם אַחֲרֵי יוֹם,
שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה
יְכוֹלִים לַחלֹף בִּלְעָדֶיהָ.
לִפְעָמִים רַק בְּהִתְפַּעֲמוּת
שֶׁל הַיַּלְדוּת וּבִפְחָדֶיהָ
תּקַנֵּן מְמֻּשָּׁכוֹת.
לִפְעָמִים רַק בִּפְלִיאָה,
שֶׁזָּקָנוּ.
לעִתִּים רְחוֹקוֹת תְּלַוֶה אוֹתָנוּ
בְּעִסּוּקִים מְיַגְּעִים,
כּמוֹ הֲזָזַת רָהִיטִים,
סְחִיבַת מִזְוָודוֹת
אוֹ הֲלִיכָה בַּדֶּרֶךְ ּבְּנַעֲלַים צָרוֹת.
בִּזְמַן מלּוּי טְפָסִים
וּכְתיתַת בָּשָׁר
הִיא נוֹפֶשֶׁת בְּדֶרֶךְ כְּלָל.
מּבֵּין אֶלֶף שִׂיחוֹתֵינוּ
תִּשְׁתַּתַּף בְּאַחַת,
אִם בִּכְלָל,
הִיא מַעֲדִיפָה שְׁתִיקָה.
כְּשֶׁגוּפֵנוּ מַתְחִיל לִכאֹב וְלִכְאֹב,
הִיא נוֹטֶשֶׁת חֶרֶשׁ אֶת הַמִּשְׁמֶּרֶת.
הִיא בַּרְרָנִית:
בְּאִי רָצון תִּרְאֶה אוֹתָנוּ בַּהֲמוֹן
מַחְלִיאִים אוֹתָהּ מַאֲבְקֵי הַשָּׁוְא שֶׁלָּנוּ
וּשְׁאוֹן הָעִסְקָאוֹת.
בִּשְׁבִילָהּ הַשִּׂמְחָה וְהָעֶצֶב
אֵינָם שְׁנֵי רְגָשׁוֹת שׁוֹנִים
הִיא נוֹכַחַת
רַק כְּשֶׁהֵם מְחֻבָּרִים.
אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלֶיהָ
כְּשֶׁאֵינֶנּוּ בְּטוּחִים בְּדָבָר,
אַךְ סַקְרָנִים לַכֹּל.
.
מּבֵּין הַחֲפָצִים
חֲבִיבִים עָלֶיהָ שְׁעוֹנֵי מְטוֹטֶלֶת
וּמַרְאוֹת, שֶעוֹבְדִים בִּדְבֵקוּת
אָפִלוּ בְּאֵין מִסְתַּכֵּל.
הִיא אֵינָהּ אוֹמֶרֶת מֵאַיִן תָּבוֹא
וּמָתַי תֵּעָלֵם לָנוּ שׁוּב,
אֵין סָפֵק, שֶׁהִיא
מְצַפָּה לִשְׁאֵלוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה.
נִרְאֶה,
שֶׁהִיא לָנוּ,
כְּמוֹ אֲנַחְנוּ לָהּ,
דְּרוּשִׁים לִדְבַר מָּה.
כל הכבוד, כתוב כל כך יפה וכל הכבוד על השכלה, האופקים הכל כך רחבים, וכמובן על התרגום - ישר כוח.
השבמחקתודה רבה על הפרגון ועל המחמאות
השבמחק