על רוחו וריחו של בוֹהוִמיל הְרָאבָאל
כיוון שבא לי סוף סוף לצחוק ולא לבכות, ואחרי שקראתי את "שרתתי את מלך אנגליה", התאהבתי בסופר הצ'כי בוהומיל הראבאל*. מילן קונדרה העיד, שהראבאל הוא הסופר הטוב ביותר שכתב צ'כית. כיוון, שאינני קוראת צ'כית, והפולנית שבפי לא מועילה, החלטתי לקרוא כל ספר שלו, שתורגם לעברית. רות בונדי הפליאה לתרגם את ספריו ועל כך תבורך ותהולל.
התחלתי עם "בדידות רועשת מדי", הוצאת "גוונים".
במלים ספורות, אם בכלל אפשר לומר איזה דבר על הספר או עלילתו, גבורו הוא "אינטלקטואל בעל כורחו", שנהיה כזה ולא אחר, בזכות טונות של בירה שהוא דוחס לקיבתו ובזכות שלושים וחמש שנות עבודה במרתף מסריח, שורץ בוס מוטרף ונוגש, זבובים ועכברים (לפעמים גם שתי צועניות), שבו הוא דוחס פסולת נייר מכל הבא, כולל העכברים שנדחסים, ואין מציל.
אגב, הדחיסה למכבש, יכולה להיות סמל לכתיבתו של הראבאל - הוא דוחס מלים ומשפטים, ממעט בפִסוק ומערב מין בשאינו מינו – התוצאה מעוררת צחוק פרוע – ואחריו כמובן, קל כל כך לפרוץ בבכי.
אין בספר עלילה ליניארית, התחלה, אמצע וסוף, אלא איזו תנועה מתמדת, חסרת תכלית לכאורה, קדימה ואחורה, אבל בעיקר הצידה. שום מטרה שיש להגיע אליה בסופו של משפט, פרק, ספר, אלא מין סבובי סבובים במעגלי מעגלים, שבילים, התפתלויות – חמקמקות, שאי אפשר לתפוס ואי אפשר להמיר או לתרגם למלים אחרות וכל נסיון כזה נדון מראש לכשלון.
כמו שירה - שמקורה במילה היוונית POESIS במשמעותה הראשונית : עשיה, שמתחילה עם היציאה מאִלמות לדִבור, ונמשכת מדברים לדִברות - או כמו תנועת החיים, חסרת תכלית מעבר לחיים עצמם.
"שלושים וחמש שנה אני כובש פסולת נייר וספרים ישנים," הוא כותב, "שלושים וחמש שנה אני מתלכלך באותיות, עד שאני דומה לכל אותן האנציקלופדיות, שלוש טונות, לפחות, שכבשתי ..."
"אני כד מלא מים חיים ומתים, די לי להתכופף מעט וזורמות ממני מחשבות נאות, אני משכיל שלא מרצוני, לכן אני בעצם לא יודע כלל, מהן מחשבותי, הנובעות מתוכי, ומה הן המחשבות שבאו לי מקריאה."
" .... כשאני קורא, אני בעצם לא קורא.... כך בנגוד לרצוני, הוספתי חכמה, ועכשיו אני נוכח לדעת, שמוחי כולו מחשבות דחוסות במכבש הידראולי, חבילות רעיונות...דבר אחד משותף לכל העכברונים ולי, שאנו ניזונים מספרות, הכי אהובים עליהם גיתה ושילר בכריכת עור מרוקו,..."
ספור אהבת נעוריו של הגבור לצועניה הקטנה הוא מקטעי האהבה הנפלאים והאנושיים ביותר שקראתי. אהבה כבטוי למהות החיים, לשמחה, לענג, לעצב ולאכזריות שארוגים בהם.
הגבור המספר, שכור משכיל בעל כורחו, אפוף לכלוך, ריח בירה, סרחון שיירים (בין חומרי הנייר שהוא דוחס, נמצאות גם אריזות בשר ודגים) ואותיות.
מהאותיות (כמו אלוהי היהודים, הבורא עולם במאמר) הוא מפרק ומרכיב עולמות.
כיוון שלא רציתי להפרד מהספר, סחבתי אותו איתי לאן שהובילו אותי רגליי באותו יום, קרי גם לשוק מחנה יהודה. רצו אלוהים ו\או בוהומיל הראבאל, שהספר יירטב לי באיזה נוזל דגים, לא עלינו.
את תוכנו של הספר רוקנתי לקרבי אפופה עננה של ריח דגים חריף, שבו נמלאו דפיו. בקיצור לא רק רוחו של הספר, גם ריחו דבקו בי. את הבירה הוספתי אחר-כך.
*Bohumil Hrabal 1914-1997 , נולד בבֱרְנו, בן לאשה לא נשואה. חווה שתי מלחמות עולם (את הראשונה כתינוק). שרד את הכיבוש הנאצי ואת הקומוניזם בצ'כיה. למרות תואר המשפטים שנשא, לא עסק במשפטים אפילו יום אחד. היה בעל עסוקים ומלאכות הרבה, פועל, סוכן בטוח, סוכן מכירות, פועל במגרסת נייר, עובד רכבות, מחסנאי ובעיקר סופר. כאילו לא היה אף אחד אבל היה כל אחד. חי באמת וברא את עצמו ואת העולם שכתב, כמו אלוהים בכבודו ובעצמו. אלוהים של בראשית, פרק ב, 3: שכלה לברוא והשאיר את העולם לאדם לעשותו. "ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות
הראבאל אהב את חתוליו שרבו ואת אשתו אלישקה, הלו היא פיפסי, בפיו ובספריו, אותה קבר ב-1987.
דיוקנו מופיע על בקבוקי בירה, שטונות ממנה הגיר לגרונו והטביע בה את יגונו, ועל קברו בקש לחרוט:
Pivovar Polna או בלשון הקודש "מבשלת הבירה פולנה", שם נפגשו אמו ואביו החורג.
ספריו, שרות בונדי תרגמה לעברית: "רכבות שמורות היטב", "שרתתי את מלך אנגליה", "בדידות רועשת מדי", "חתונות בבית" ו-"שותים ומדברים".
בצלומים מלמעלה למטה: הראבאל- ליצן בחצר האחורית של העולם, הראבאל בבשלותו, הראבאל- בזקנתו, הראבאל עם חתולים על ציור קיר, דיוקנו של הראבאל על בקבוקי בירה
(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה
ניסיון 1,2
השבמחקהנסיון הצליח
מחק